אוקיי, לקח לי זמן להבין זאת, אבל מסתבר שכשזה נוגע לתנודתיות יש מחנות פוליטיים מאוד מפולגים.
תנו לי שניה להגדיר למה אני מתכוון כשאני אומר ״פוליטיקה״: חלוקה למחנות, שכל אחד מהם רואה צד אחד של התמונה, ומתעקש שהצד השני לא תבוני, מעצם העובדה שהוא לא חושב כמוהו.
אני רוצה להצביע על שני גורמים שבבסיס מחלוקות בין שני צדדים:
- אי הסכמה על ה Premises (הנחות היסוד שעליהן נשען הדיון).
- אי הסכמה על טווח הזמן שבמרכז הדיון – זה אמנם מקרה פרטי של הסעיף הקודם, אבל ראוי להתעכב עליו.
יססס. אני לא מאמין שיצא לי סוף סוף לכתוב על התובנות האלה בפוסט, נשבע לכם שהמתנתי לזה שנים. אבל שכחו מזה שניה.
כתבות שעשויות לעניין אתכם
תנודתיות. וזה.
פעם ניגש אלי תלמיד ושאל אם אני מכיר איזושהי השקעה שמניבה 7% תשואה בוודאות מלאה.
אמרתי לו שעל תשואה ודאית של 7% יש 6% עמלה. אבל אם הוא רוצה אולי תשואה של 7%, זה יהיה עם 2% עמלה. אם משהו בוודאות מלאה צפוי להניב תשואה, התשואה תהיה נמוכה.
אי הודאות היא זו שמפצה באולי תשואה גבוהה. כולם יודעים שנכס שהציפיה שלנו ממנו שיניב תשואה גבוהה בזמן קצר, תמיד יבוא עם קץ׳: תנודתיות מוגברת.
כלומר כדי להשיג תשואה גבוהה בזמן קצר אדם ייאלץ לשים כספו בנכסים שתנועות המחיר שלהם גדולות ומהירות. מטבע הדברים, תנודה גדולה ומהירה במחיר עובדת לשני הכיוונים, כך שנכס שיודע להשיג 400% בזמן קצר, גם יכול לחתוך את העליה הזו בזמן קצר.
לכל זיג יש זג, וכשהזיג חזק, לרוב גם הזג.
תכירו את הספקולנטים
אדם השואף לתשואות אגרסיביות בזמן קצר צריך לבחור נכסים תנודתיים, ולא לפזר יותר מדי.
עד טווח מסוים, ככל שמפזרים על יותר מניות, התנודתיות מתמתנת, מכיוון שהתיק מחולק בין מספר נכסים שאינם מסונכרים בתנודות שלהם.
יש מי שיגידו: אבל אבי, מה שאתה מתאר כאן זה מתכון להפסדים, לא? גם לבחור נכסים עם תנועות אגרסיביות, וגם לא לפזר? מממ, ברוב המקרים כן, זה יסתיים בהפסד. אבל זה מה שאמרתי, אם רוצים תשואה אגרסיבית צריך לקחת סיכון מוגבר.
לטובת אלו שמכירים את התיאוריה, אדייק יותר בסוף הפוסט – זה לא נכון שכל סיכון מפצה בתוחלת תשואה חיובית. נשאיר זאת לסוף.
לאנשים המחפשים רווח מהיר בזמן קצר, תוך לקיחת סיכון גדול אני אקרא מעכשיו ״ספקולנטים״.
מה מניע את הספקולנטים?
צריך להבין, שלצד פוטנציאל הרווח, יש אנשים שההנאה שלהם מ״משחק המניות״ גדולה.
הם משחקים, מהמרים, זו לא תמיד רק השקעה, אלא סוג של בילוי. יש מי שיאמר ״עדיף שילכו לקזינו, שם לפחות יש כיבוד, בידור…חה חה חה״. אבל אין בישראל קזינו, אז זה משפט קצת קורקי.
לאנשים מסוימים, יש שביעות רצון מוגברת מהימור שהצליח. הם מדרגים זאת גבוה יותר מאשר הנזק הכספי. זכותם להינות. עם זאת, הם לא תמיד ״גוד אינפלואנס״, ואחרים שינסו לחקות אותם עלולים להיכוות.
הבעיה עם נכסים תנודתיים
זאת אומרת, חוץ מזה שהם עלולים להפסיד לכם הרבה כסף.
צריך לומר זאת, יש בעיה עם תנודתיות מוגברת – היא פעמים רבות גורמת לאדם לנהוג באימפולסיביות, לנסות להגיב, למכור/לקנות. פעמים רבות אני שואל בהרצאות ״מה הייתם עושים אם הייתם רואים את המניה שלכם נחתכת ב 50% ביום? מה אם היתה עולה ב 50%?״. רוב האנשים עונים שהיו קונים/מוכרים.
וזו הטענה שלי, תנודתיות מוגברת באה עם פעלתנות מוגברת. לרוב האנשים זו פתולוגיה לא בריאה, אבל אני חייב לומר שתגובות מהירות נדרשות כשמדובר בנכסים אגרסיביים עם תנועות מחיר גדולות: לעיתים, אם לא מגיבים מהר, הרווח המהיר יתחלף בהפסד.
לרוב רובם של האנשים זה לא בריא ולא מצליח, בטח לא יותר מפעמים ספורות. התנהגות חזרתית תסתיים בהפסד צורב בשלב מסוים. ושמעו, בואו, בשנה האחרונה דיברתי עם עשרות סוחרים/משקיעים בשבוע, יש לי קצת מידע.
הסולידיים.
סולדי הסיכונים, או הסולידיים.
ואז יש אנשים שהמחשבה על מניות שעפות 500% בשבוע, או מטבעות שטסים 4000% בחודש, עושה להם רע. הם לא ישקיעו בנכס ממונף פי 3. ״זה לא רציונלי בעיניהם״ לקחת הרפתקאות על הכסף. לגיטימי. לרוב זה גם נבון.
העניין הוא שהמפגש בין ה״ספקולנטים״ ל״סולידיים״ הופך פעמים רבות לעימות. יש פוליטיקה. והרי איך פוליטיקה עובדת? כל אחד מתבצר בעמדה שהוא סבור שהיא העמדה הנכונה, ובה יש להחזיק.
בעיני עצמו, כל אחד מהצדדים הוא ״החכם״, והשני, ״לא יודע מהחיים שלו״. עצם קיומה של עמדה שונה מאיימת על הפוזיציה שלו. כל מי שלא נוהג/חושב כמוהו הוא בוודאי טיפש, או בור, וצריך להציל אותו מפני בורותו, או לחילופין ללעוג לו על הבחירות שהוא עושה. זה גם בא עם סגנון התבטאות מסוים, שיודע טוב יותר מאחרים מה טוב בשבילם.
זה לא שחסרה לי ביקורת על הספקולנטים. הם לרוב יפטירו לעבר הסולידיים שהם פחדנים, ומקנאים כי הם ״לא עושים כסף״. אבל את הביקורת על הספקולנטיים אפשר לשמוע רוב הזמן, ואני מוצא שיש מקום להאיר את הפנס גם על הסולידיים הלוחמניים. אז הנה, זוכרים מה שאמרתי?
מחלוקות נשענות פעמים רבות על שתי עקרונות שלא הוסדרו בתחילת הדיון:
- לא הוסכם על הנחות היסוד.
- לא הוסכם על טווח הזמן.
אי הסכמה על הנחות היסוד
אז בתור התחלה, כשאדם סולידי מבקר את הספקולנט שקונה נכס מסוכן ותנודתי, אני מזהה שפעמים רבות הוא מניח ש:
- הספקולנט לא מודע לסיכונים.
- הספקולנט מסכן את כל חסכונות חייו.
זו פוזיציה קצת מתנשאת בעיני. לא ביררתם, שחררו. יש מי שיגיד לי ״אבל היו כאלה שסיכנו את חסכונות חייהם על מהלכים מטופשים״. נו, Natural selection. אנחנו שואפים לחיות בעולם ליברלי, תנו לאנשים להיות ״מטומטמים״ עם הכסף שלהם.
אי הסכמה על טווח הזמן
הסולידי מניח פעמים רבות שהספקולנט נכנס לנכס המסוכן לזמן רב, ואז יישאר עד שיתרסק. פעמים רבות זה מה שקורה. הסולידי עשוי להשתמש במילה ״בועה״.
כלומר הסולידי מניח שהשקעה צריכה להיות לטווח ארוך, ולכן כל מי שנכנס לנכס ספקולטיבי בוודאי ימחק את כספו. אבל נראה שבין הסולידי לספקולנט אין הסכמה על טווח הזמן. הספקולנט פועל פעמים רבות לטווח קצר בלבד.
יצא לי לדבר עם חברי קהילה בני עשרים +, שנכנסו למניות הדאחקות החל ממרץ שעבר, שאמרו לי במפורש ״אני עושה זאת לזמן קצר, ואז חוזר למדדים״. אולי חלקם הצליחו, לכו תדעו.
וואי, והמילה ״בועה״
זה לא שאין בועות, אבל, נו.
המילה ״בועה״ מתארת מצב בו כסף רב נכנס לנכס שאינו שווה את הכסף. יש ז׳אנר של ספקולנטים שנכנסים לתוך בועות. הם רוכבים על הגל של הבועה המתנפחת, ומנסים לצאת רגע לפני שתתפוצץ. כאמור, לרבים זה לא מצליח, כי – נו, סיכון, הדבר הזה שבא יחד עם הסיכוי. בעיני זה ממש לגיטימי שיש אנשים המקיימים את המשוואה ״לוקח סיכון חריג כדי להשיג תשואה חריגה״.
בהקשר של ״בועה״, נתקלתי באמירה הזו פעמים רבות כלפי הביטקוין. מי שיבחן את הביטקוין יראה שהסופו של דבר הוא שבר את השיא כל פעם מחדש. במילים אחרות הביטקוין הוא נכס מאוד תנודתי, עם תואי תשואה חיובי (עד כה). כך הסבירו גם Fidelity, אחד מגופי ניהול ההשקעות הגדולים בעולם, בנייר עמדה שפורסם בשנה שעבר.
אני לא נכנס כרגע לדיון של ״לביטקוין אין ערך (פנימי), הוא מבוסס על כלום״. את הדיון הזה ננהל בפוסטים אחרים. מה שכן, זו בועה שנמשכת כבר 12 שנה. ושמעו, מה אני יודע, ייתכן והיא ״תתפוצץ״, עוד 18 שנה, אולי פחות. בטווח זמן הזה יש אנשים שהתעשרו, הולידו ילדים, גידלו עץ זית.
מה הטעם בלהיות צודק אחרי 30 שנה של נבועות זעם? מתאים לך תשקיע, לא מתאים לך – אל.
אבל בשביל מה לנסות להיות אוונגליסט.
חוזר על המנטרה: זכותם של אנשים להיות ״מטומטמים״ עם הכסף שלהם. (אני לא באמת חושב שאתם מטומטמים יו נואו). וזה לא מאיים על אף אחד, למעט כשזה נעשה בקולניות, ועם נסיונות שכנוע.
כלומר ספקולנט, עדיף שיימנע מלנסות לשכנע את כל מי שמוכן לשמוע, שכדאי לו גם להיכנס להרפתקאות. זו עצה טובה לשני הצדדים לא לנסות ״להמיר לצד השני״. לדעתי.
לא ניהול risk, ניהול regrets
הנה תופעה שנתקלתי בה:
לאחרונה מלא אנשים קונים נכסים ספקולטיביים. אנשים שלא חשבתי שזה הקטע שלהם. ההסבר שלהם הוא FOMO. הם מעדיפים להעמיד סכום כסף בסיכון להימחק, מאשר לראות איך אחרים עושים קופה והם לא. בסכום שהם שמים הם למעשה קונים ביטוח מפני חרטות.
זה אשכרה ביטוח – בביטוח אנחנו ״זורקים כסף לפח״ בשביל הסיכוי הקלוש שזה יחזור אלינו פי 100.
הגיוני בעיני.
ומה שהבטחתי – התייחסות לתיאוריה המימונית
במימון, תנודתיות היא פרמטר המייצג סיכון. לכל מניה מייחסים שני סוגי תנודתיות:
- תנודתיות שנגרמת כתוצאה מהשפעה חיצונית – כמעט כל מניה מושפעת מזעזועי השוק במידה כזו או אחרת, ומגיבה לסנטימנט השוק. לחלק הזה של התנודתיות קוראים סיכון שיטתי.
- תנודתיות שנגרמת מאירועים פנימיים – מנכ״ל מתפטר, פרשיית שחיתות, פאמפ אנד דאמפ מאורגן במניה וכו׳.לחלק הזה של התנודתיות קוראים סיכון ספציפי.
על פי התיאוריה המימונית, סך התנודתיות במניה (הסיכון) מורכב משני הסיכונים הללו. התיאוריה גורסת שאת הסיכון הספציפי ניתן למזער ע״י גיוון התיק, ופיזור על פני נכסים רבים. כלומר, לא אמור להזיז לי שמנכ״ל חברה X התפטר, אם היא מהווה 2% מהתיק שלי בסך הכל.
את הסיכון השיטתי, השפעת תנודות השוק על המניה, לא ניתן למזער באמצעות פיזור. כלומר אם יש לכם תיק מניות מגוון, סביר להניח שכל אחת מהמניות האלה תגיב לתנודות שוק המניות, ולכן לא תוכלו להימנע מכך שהתיק שלכם יזדעזע כשהשוק ״רוקד״ (אבל תוכלו לשלוט בעוצמת הזעזוע).
והנה פרט חשוב: על פי התיאוריה המימונית, הסיכון שעליו מקבלים פיצוי בדמות תשואה, הוא הסיכון השיטתי בלבד. אין שום פיצוי בתשואה על הסיכון הספציפי. כלומר, זה שלקחתם סיכונים בהשקעה במניה עם פסיכוזה פנימית, מטבע מפומפם, או כל נכס שהוא במוקד של איזו פרשיה, לא מבטיח לכם תשואה חיובית לטווח ארוך. ההגיון הוא, שסיכונים שניתן היה להימנע מהם לא מזכים בפיצוי. You don't get rewarded for being dumb.
